<h1>רבינו יהודה אלמדארי — גיטין</h1>
<h2>דף ב:</h2>
[גיטין מ"א ע"א] מתני'. תיקנתם את רבו, שאינו חסר כלום. לישא שפחה אינו יכול, מפני צד חירות שבו. בת חורין אינו יכול, מפני צד עבדות שבו. לא תהו בראה, יוצר הארץ לא תהו להיות ריקנין בראה. לשבת, להיות בה יישוב יצרה.
<h2>דף כא:</h2>
[לשון הרי"ף מערכין כ"א ע"ב] דמסר מודעא, שאמר בפני שנים דעו שאין בלבי לגרשה ואיני רוצה בגט זה שמעשין אותי לעשותו ומבוטל הוא שאין לבי גמור לגרשה. מודעיה מודעא, ואינה מגורשת. דעשויה, בית דין לגרשה אחר שעשה המודעא. ואירצי, לתת הגט והמודעא לא ביטל. מהו דתימא בטליה למודעא קמ"ל, רב ששת דלא וממתני' דקתני וכן אתה אומר בגיטי נשים כופין אותו עד שיאמר רוצה אני יליף טעמא דאם כן ליתני מתני' כופין אותו עד שיתן מאי עד שיאמר רוצה אני עד דמבטל ליה דמודעא. ר' אברהם בן ישת ז"ל, מי שמסר מודעא על הגט ונכתב הגט אע"ג שביטל המודעא אינו חוזר ומגרש בו ואינו דומה לגט שביטלו שחוזר ומגרש בו לפי שאותו מתחלה ניתן ליכתב לא ניכתב בפסלות וזה הגט שמסר עליו המודעא לא ניתן ליכתב והביא ראיה מההוא גברא דמשכין פרדיסא לחבריה וכו' עד ארעא ודאי הדרה זוזי כמלוה בשטר דמו וגובה מנכסים משועבדים או לא ואסיקנא אינו גובה מנכסים משועבדים לפי שאותו שטר לא ניתן ליכתב אלמא כל שטר שאינו ניתן ליכתב אינו נקרא שטר ולא גבי מנכסים משועבדים הכא נמי זה הגט כיון דמתחלה לא ניתן ליכתב אינו גט ולא תתגרש בו.
[גיטין פ"ח ע"ב] כדין, כגון הנך דאמרינן בהו יוצא ויתן כתובה או שהיתה אסורה לו. פסול, להתירה לינשא. ופוסל, מן הכהונה, ומפרש בגמ' דגויים לאו בני עשויי נינהו ואפילו כדין כדתניא לקמן לפניהם ולא לפני גוים וטעמא מאי כדין פוסל לכהונה הואיל ולאו בני עשויי נינהו גזור רבנן ליפסול בכהונה משום דמיחלף בכדין ישראל ואתו למימר ישראל נמי שיעשוהו כדין לא פסיל וההוא גיטא מעליא הוא ושלא כדין דגוים לא גזרינן דפוסל אטו שלא כדין דישראל דאי נמי מיחלף שלא כדין דישראל גזירה אטו כדין. היא גופה גזירה ולא גזרינן גזירה לגזירה.
<h2>דף כב.</h2>
[גיטין מ"ח ע"ב] אין נפרעין מנכסי יתומים אלא מן הזיבורית, בעל חוב דיניה מדאורייתא בזיבורית ואמור רבנן בבינונית משום נעילת דלת בפני לווין וגבי יתמי אוקמוה רבנן אדאורייתא דאין כאן נעילת דלת דלא מסיק אדעתיה האי מלוה לנעול דלת וליחוש דלמא מיית לווה ונפלי נכסי קמי יתמי ומגבו ליה מזיבורית וכיון דטעמא הכי הוא אפילו גדולים נמי כדפסקינן לקמן בגמ'.
<h2>דף כג.</h2>
[גיטין ל"ו ע"א] שהודר ברבים, בפני עשרה. על דעת רבים, שיאמרו לו אנו מדירים אותך על דעתנו, ור"ת פי' כגון דאמר על דעת פלוני ופלוני אבל בסתמא לא כדאמרינן בפ"ג בשבועות על דעת המקום ועל דעתי כי היכי דלא ליהוי להו היתרא לשבועתייהו והכי נמי שנים מהנו ביה ואע"ג (כמה) [סתם] רבים שלשה לגבי מילתא אחריתי הוי. ולדבר מצוה הוי הפרה, משום דודאי רבים למעבד מצוה יהבי רשותא. והני מילי, דאין לו הפרה. לדבר הרשות, שאין צריכין להפרתו. מקרי דרדקי, מלמד תינוקות, דאדריה, שלא ילמד עוד תינוקות. דהוה פשע בינוקי, שהיה חובטן יותר מדאי.
<h2>דף כג:</h2>
[גיטין מ' ע"ב] הקדש, עשה שורו אפותיקי והקדישו קדושת הגוף למזבח ודוקא קדושת הגוף דקדושת דמים לא מפקעא שעבוד כדתנן מוסיף עוד דינר ופודה את הנכסים הללו. חמץ, נכרי שמלוה את ישראל ושעבד לו חמצו ולא הרהינו אצלו אתי איסור חמץ של ישראל שעבר עליו הפסח וחייל עליה ואסור בהנאה.
<h2>דף כט:</h2>
[גיטין מ"ג ע"ב] מתני'. יצא לחירות, אם ברח מן הגוי או שקנסוהו בית דין לפדותו כדאמרינן לקמן דקונסין אותו לפדותו וכשיפדנו לא ישתעבד לו וקנס חכמים הוא הואיל והפקיעו מן המצות וכן לחוצה לארץ יצא לחרות מפני שהוציאו מארץ ישראל לחוצה לארץ, ובגמ' מפרש שקנהו הלוקח. תוספ', לחוצה לארץ יצא לחירות, ואם תאמר היכי דאמי אי מנפשיה אזל איבד את זכותו כדאמרינן בגמ' תאני ר' חייא איבד את זכותו ואם בעל כרחו רוצה להוליכו ה(ו)א אמרינן בשלהי כתובות דאין הכל מוציאין, ויש לומר דמיד כשמכרו קנסינן ליה פן ישדלנו לוקח בדברים לילך אחריו ויש לפרש כגון שיצא רבו לחוצה לארץ ודעתו לחזור ויצא אחריו ומכרו שם יצא לחירות וכופין את הלוקח לשחררו, וכן פי' ר"ח ז"ל.
[גיטין מ"ג ע"ב] גמ'. יצא לחירות, כופין את רבו לחזור ולקנותו מן הגוים וכותב לו גט שחרור להתירו בבת ישראל.
[גיטין מ"ד ע"ב] וצריך גט שחרור מרבו שני, בעי בגמ' מאי חזית דקנסינן ליה ללוקח ליקנסיה למוכר ומהדר היכא דאיכא איסורא התם קנסינן פי' והנה העבד ביד הלוקח.
<h2>דף לב:</h2>
[גיטין ל"ו ע"א] ותיקן הלל דלא תשמיט, ועקר דבר מן התורה. בשביעית בזמן הזה ור' היא, והלל כר' סבירא ליה דאמר שביעית להשמטת מלוה דרבנן אע"ג דהלל בבית שני הוה [סבירא] ליה לאביי דבבית שני הואיל ולא היה יובל נוהג דכתיב לכל יושביה בזמן שכל יושביה עליה לא נהגו שמטין דאורייתא ודאמרינן בערכין מנו יובלות לקדש שמיטין מדרבנן קאמר. בזמן שאי אתה משמיט קרקע, כגון עכשיו שבטלה קדושת הארץ. אי אתה משמיט כספים, ואעפ"י שהשמטת כספים חובת הגוף היא ואינה תלויה בארץ ילפינן לה בהיקשא דלא נהגא. ותיקנו רבנן דתשמיט, בזמן הזה. זכר לשביעית, דלא תשתכח תורת שביעית.
